בריתות, או לא להיות?

לאחת העובדות שלי, שאני מאוד אוהבת, נולד ילד ראשון  לפני שבוע והיא הזמינה את כולנו לברית בחדרה.

יצאנו מהעבודה כולנו, נסענו יחד במכונית וחגגנו איתה בשמחה. זה גרם לי לחשוב על בריתות.

איזה אירוע מאתגר זה להורים הטריים.

האמא הנרגשת, שרק עכשיו ילדה ילד, הייתה מאושפזת בבית חולים ופתאום, צריכה ללבוש שמלת ערב, להתאפר, לסדר שיער ואיפור ולקבל את פניהם של האורחים שלה. וכל זה, כשהיא עדיין כאובה ודאובה וגם ההורמונים, עדיין פעילים יותר מהרגיל. ועכשיו היא צריכה לראות איך חותכים לבן שלה ולחייך לכולם לפני, תוך כדי ואחרי.

האבא הגאה, שעוד בהלם מהאבהות שלו, לא באמת יודע איך הוא מרגיש עם הסיטואציה ואיך מחזיקים את הדבר הקטן והשביר הזה (טיפ – הוא לא ממש שביר. אתה יכול להחזיק אותו והוא לא ישבר, מבטיחים!)

ואני תוהה, למה בעצם קיים המנהג הזה של אירוע גדול וראוותני זמן קצר כל כך אחרי הלידה. אני מבינה את החגיגה של בואו של אדם חדש למשפחה, את הכניסה לעולם, את המתנה שהיא ילד חדש. אבל למה צריך ללבוש שמלת ערב לכבוד זה ולחייך לדודה עליזה?

5/5 (1 Review)